לושק נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 14/9/10 .

לטענת התובעת במועד הנקוב, היא נסעה בנתיב האמצעי בכיכר וולפסון בחולון שהיא כיכר בעלת 3 נתיבים. לטענתה, נהג הנתבעת 2 נסע בנתיב הימני הקיצוני ולפתע סטה לנתיב הנסיעה שלה , פגע ברכבה וברח. בנסיבות האמורות, לטענת התובעת , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של נהג הנתבעת 2 ומשכך, על הנתבעת 2 ועל מבטחת רכבה – הנתבעת 1, לשפותה, ביחד ולחוד, בגין הנזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעות, במועד הנקוב נסע רכב הנתבעת 2 בנתיב הימני ביותר , רכב שלפניו עצר ומשכך, עצר אף הוא. לטענת הנתבעות, בעוד נהג הנתבעת 2 במצב עמידה כאמור פגע בו לפתע רכב התובעת בחלקו האחורי השמאלי של הרכב. לטענת הנתבעות, נהג הנתבעת 2 כלל לא ברח אלא סימן לתובעת להיכנס אחריו לתחנת דלק וזאת, על מנת להחליף פרטים ואולם, היא זו אשר עזבה את המקום. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנהג ברכב הנתבעת 2 – מר עזריאל טיגר אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחד לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני על ידי הצדדים תמונות הנזק לרכבה של התובעת וכן, קבלה המעידה על תדלוק רכב הנתבעת במועד הנקוב בתחנת דלק בכיכר.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובעת בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתה- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לה כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי לא זו בלבד שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכחת תביעתה אלא שהמאזן נוטה לכיוון גרסת הנתבעות ומשכך, דין התביעה להדחות.

כך, בפני בית המשפט הוצגו תמונות הנזק לרכבה של התובעת. עיון בתמונות הנזק מעלה כי הנזקים הנחזים ברכבה של התובעת יש בהם בכדי לתמוך בגרסת הנתבעות ולשלול את גרסת התובעת. כך, הנזק הנחזה הינו נזק בצדו של הרכב אשר גרם לטמבון הקדמי של הרכב להמעך כלפי פנים מהחזית אל כיוון חלקו האחורי של הרכב. הפגיעה האמורה יש בה בכדי לשלול את גרסת התובעת שכן, לו גרסתה היתה נכונה כי אז היה מצופה כי ברכבה יגרם נזק הנמשך מהאחור אל הקדימה ולא מן הקדימה אל האחור ובאופן שהטמבון הקדמי היה נמשך כלפי חוץ ולא נמעך פנימה כפי שהפגיעה נחזית. בהתאמה, כיוון הנזק תומך בגרסת הנתבעות ולפיה פגע רכבה של התובעת ברכב הנתבעת 2 בשעה שזה היה בעמידה. לאור האמור הרי שתמונות הנזק שהן הראייה האובייקטיבית היחידה אשר הוצגה , אין בהן בכדי לתמוך בגרסת התובעת והן תומכות בגרסת הנתבעות.

זאת ועוד, טענת התובעת ולפיה נמלט נהג הנתבעת 1 מהמקום , אינה עולה בקנה אחד עם עדויות הצדדים ולפיהן היה במקום פקק תנועה אשר ברי כי לא איפשר כל המלטות מהמקום. יתרה מכך, מצאתי עדותו של נהג הנתבעת ולפיה סימן לתובעת לעצור בתחנת דלק סמוכה- אמינה הואיל ואף נתמכה על ידו בקבלה המעידה על תדלוק אשר ביצע במיוחד על מנת שתהיה בידו הוכחה לכך, שעצר במקום והיתה זו התובעת אשר הסתלקה ממקום התאונה.

בנסיבות האמורות, הנני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה ומשכך, דין תביעתה להדחות.

אשר על כן הנני דוחה את תביעתה של התובעת . התובעת תישא בהוצאות הנתבעת 2 בסך של 300 ₪ . התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. לפנים משורת הדין החלטתי שלא לעשות צו להוצאות הנתבעת 1.